<h1>הלכות נדה מיוחס לגאונים</h1>
<h2>דף סו.</h2>
שמאי אומר גדולה היא הנדה שהיא מרחקת מן העבירה ומקרבן לגן עדן. ולא עוד שהיא מרחקת מן הטומאה ומקרבות לטהרה האשה שהיא טהורה ומזדהרת בעצמה. אימתי בזמן שהיא טובלת. א"ר חנינא בזמן שהיא טובלת וחזרה ופגעה בה כלב אם חכמה ויש בה יראת השם לא תניח לבעלה לשמש עמה באותה הלילה. ולמה שלא יהו בניה מכוערים ופניהן דומין לכלב עד שתחזור ותטבול לעצמה. אם בחזירתה פגעה בחמור אין לה רשות לשמש עם בעלה. למה שלא תקרב עצמה לעבירה ויעמדו בנים טיפשים לבם כלב של החמור. ותטבול שלישית ופגעה בעם הארץ אסור[ה] לשמש עם בעלה באותה לילה עד שתחזור ותטבול חזרה ופגעה בו ביום בסוס תעלה ותשמש. אילו הן שבניהן [דומין] לכלב ולחמור. אילו הן המהלכין לשוק ורירית שלהן יורדין על זקנם ולשונם נפסק מלדבר. אם ראית אדם שהוא במידה זו דע שבשעה שטבלה אימו כי חזרה בכלב פגעה. ואילו הן שדומין לחמור שלבן כחמור טיפש ואינם למידין תורה מכוערין בהליכתן והזבובין מתקבצים על פניהם. ואם ראית אדם ממידה זו דע שבשעה שעלתה אמו מטבילה פגעה בחמור. ואילו הן שהן מדברים ואין נאים בדיבורן. לומדין ומשכחין ומהלכין בשוק והבריות משחקין עליהם. ואם ראית אדם שיש לו מידה זו דע שבשעה שטבלה אמו פגעה בעם הארץ. א"ר אשרי בנים ואשרי אמם שאמו פגעה בסוס בשעה שחוזרת מן הטבילה. בניה נאין בהליכתן נאים בעמידתן נעים בדיבורן שומעים ומבינים למדים תורה ומשנה ולא עוד אלא שאימתן על הבריות. ואם ראית אדם שהוא תם בדרכיו מהלך ומשפיל קומתו ודבריו שמדבר נשמעים. דע שבשעה שטבלה פגעה בה סוס. ואם ראית אדם שמחלה את לשונו ומהפך ידיו לידיו דע שבשעה ששימשה היה הרוק מוצא מפיו. אילו הן שקוברות לבעליהן כל מי שמהרהרת בנידתה. וכמה תעמוד על ימי נידתה ר' עקיבה אומר שבעת ימים אם כבסה בנדה וראתה טיפות דם כחרדל בשמיני חוזרת ומכבסת (בשמיני) [בתשיעי] אם לאחר שכבסה ראתה נידה בעשיר[י] חוזרת ומכבסת אחד עשר ואם ראתה באחד עשר טיפת דם כחרדל משמרת שנים עשר. ר' יוחנן בן זכאי אומר אילו ראתה למאה ימים צריכה לשמר שבעה נקיים המשמרת נידתה אל תבשל לבעלה ולא אופה ולא מרקדת ולא תפרוס את המטה ולא תשקנה מים ולא מתנה את המים לא מכלי של חרס ולמה מפני מטמא בכל הצורך. אמר ר' חנינא אפילו רוק של נדה שהיא מרקדת על המיטה וזרק בניה או בעלה מטמאין את הכלים ואסורין להכנס בבית הכנסת עד שיטבלו עצמם במים לפי שהרוק נידה עליו. אמרו חכמים המשמשת עם בעלה והיא נידה גורמת לבניה שלא ינחלו תורה ולא עוד אלא שגורמת להן אפילו לעשרה דורות שהן לוקין בצרעת ואמרו האיש אינו רשאי לשמש עם אשתו לא לפני השמש. ולא לפני הירח ולא לפני הכוכבים. לפני השמש שמא תתעבר באותה לילה מזה שהוא ביד אחת ולא עוד אלא שגורמת ומלבשתו לבן ואיזהו לבן זה בהרות. כנגד מאורו של ירח שמא תתעבר ותלד שסוף בניה לוקין בבוהק שסוף הבהק נהפך לצרעת. לפני הכוכבים שמא תתעבר ותלד בנים מגולגלים לשונם. ולא עוד אלא שגורמת למה הוולד שיצא ממעי אמו והוא אלם אלא כשנגע בה בעלה מדברת עמו בדברים מכוערים. למה הוולד שיצא ממעי אמו והוא חרש (אלא כשנגע בה בעלה מדברת עמו דברים מכוערים למה הוולד שיצא ממעי אמו והוא חרש) אלא כשנגע בה בעלה היא מדברת ומחשבת באיש אחר האשה שהיתה עם בעלה בלילה וראת דם ולא השרה עד שתי שעות ביום היאך יבדוק יניח נדה בתוך המים והיא משעטפת את ידה לתוך המים מבוארין מטיפין עליהן שלש טיפות של יין ומשקין את האשה אם יוצא ממנה זרע מרובה בלילה ראתה ואם לא ביום ראתה. האשה שגבר עליה (זונה) [זובה] מה עושין לה (שיפסיד) [שיפסיק] הדם מביאין לה ממימי גרגיר וממימי כרפס ותולין למעלה מן האש ומשקין לאשה ומיד יפסוק הדם. ואמרו חכמים האשה כשהיא נידה לא תחתוך ציפורניה (שאין) [שאם] יפול אחד מהן לארץ אם כן דרך אדם עליה סופו ללקות בשחין והעון תלוי בימארה א"ר יודן אסור לברך בפני נידה שמא תהרהר ותאמר אמן ויתחלל השם. ואסור לשאול בשלומה של נידה שלא תחזור ויתחלל המקום. ר' נחמיה אומר אפילו דיבור שיוצא מפיה טמא הוא א"ר יוחנן אסור ליליך אחר הנידה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת שעפרה של נידה טמא ואסור ליהנות ממעשה ידיה. [תנחומא מצורע א'] ת"ר [קהלת ה'] אל תתן את פיך לחטוא את בשרך בלשון נקייה דברה תורה אל תתן את פיך אם אמרה לך אשתך שהיא נידה אל תחטיא גופך ותגע בה. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא המלאך הממונה על יצירת הוולד שוגג אני לא הייתי יודע. אל תאמר לפני המלאך כי שגגה שלא ילקו שאתה מוליד בצרעת. כיצד אם שימש אדם כשהיא נידה בנים הנולדים לוקים בצרעת. כיצד אם שימש אדם כשהיא נידה ביום ראשון של נידה הבן הנולד לו לוקה בן עשר שנים. אם שימש ביום שני הבן הנולד לו לוקה בן עשרים שנה וביום השלישי הבן לוקה בן שלשים. ביום הרביעי לוקה בן ארבעים ביום החמישי לוקה בן חמשים. ביום הששי הבן לוקה בן ששים. ביום השביעי הבן לוקה בן שבעים ואינו יוצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין ואין חייו של אדם אלא שבעים. שכן אמר [תהלים צ'] ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. לכן אם שימש אדם עם אשתו נידה לוקה בצרעת בן שבעים שנה ומצות הנידה מניין שנ' [ויקרא ט"ו] ואשה כי תזוב זוב דמה למה נמסרה לאשה שלש מצות הללו נידה חלה והדלקת הנר. אלא אמר הקב"ה היא כבתה נרו של עולם. זה אדם שנ' [משלי כ'] נר אלקים נשמת אדם לפיכך תשמור מצות (מצות) הנר שבלילי שבתות. והיא טמאה חלתו של עולם (בה) [זה] אדם שכתוב בו [משלי כ"ט] איש תרומות יהרסנה שהיה אדם חלתו של הקב"ה כשם שהאשה משמשת את עיסתה במים ואחר כך היא חלתה כן עשה הקב"ה לאדם. א"ר יהודה בן קיסמא ומניין שכך כתוב [בראשית ב'] ואד יעלה מן הארץ ואחר כך וייצר ה' אלקים. ולפי שטמ' חלתו של עולם לפיכך זהירתה בחלה. ובנידה (שכבה) [שפכה] דמו של אדם הראשון שנ' [שם ט'] שופך דם האדם והיא צריך שיסוך דמיה. לפיכך תשמור מצות נידה שיכפר לה על הדם ששפכה. אמר הקב"ה אם אתם זהירים בנדה (אדם) [אתם] גורמים לי שיושרי שכינתי ביניכם שנ' [דברים כ"ג] כי ה' מתהלך בקרב מחניך וכתיב [שם] לא יראה בך ערות דבר אמר ר' בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו בנות ישראל רואות נידה למה שאימתן של (ישראל) [מצרים] עליהן והיו הדמים מסתלקין. ואפילו משיצאו למדבר לא היו רואות למה [ש]שכינה ביניהם ולא עוד אלא שהן קבלו את התורה תחילה שנ' [שמות י"ט] כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל אמר הקב"ה הייתה מטהרין וחוזרין ומטמאין אבל לעתיד לבא אני הוא שמטהר אתכם ועוד אינכם טמאים שנא' [יחזקאל ל"ו] וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואילו חפיצי אשתו רבי אליעזר [אומר] יפתה אותה בשעה תשמיש רבי יהודה אומר [י]שמחנה בדבר מצווה שנ' [קהלת ח'] שומר מצוה לא ידע דבר רע.
